זנד אוֹ זנד (פרסית תיכונה: 𐭦𐭭𐭣) הוא מונח נדיר זורואסטרי להגהות, פרפרזות, פרשנויות ותרגומים של הטקסטים של אווסטה. המונח זנד הוא כיווץ של המילה בשפה האווסטנית זנטי (𐬰𐬀𐬌𐬥𐬙𐬌, כלומר "פרשנות", או "כמובן").

זנד הגהות ופירושים קיימים במספר שפות, כולל בשפה האווסטנית עצמה. פירושים אלה בשפה האווסטית מלווים לפעמים את הטקסט המקורי של יונק שעליו הערות, אבל הם לעתים קרובות יותר במקומות אחרים בקאנון. דוגמה לפרשנות בשפה האווסטנית עצמה כוללת יאסנה 19–21, המהווה קבוצה של שלושה פירושים אווסטניים צעירים יותר לשלושת 'תפילות גבוהות' האווסטניות הגתית של יאסנה 27. זנד נראה גם מאוחר יותר ממה שהיה קיים במגוון שפות איראניות תיכוניות, אך מבין הפרשנויות האיראניות התיכוניות הללו, הפרסית התיכונה זנד הוא הנטוש כדי לשרוד במלואו, ועבור הסבר זה נחשב 'ה' זנד.

למעט החריג הבולט של יאשטס, כמעט לכל דבר ששרד טקסטים אווסטניים יש את הפרסית התיכונה שלו זנד, שבחלק מכתבי היד מופיעים לצד (או משולבים) הטקסט בגוון מבריק. הפרקטיקה של הכללת פירושים לא אווסטניים לצד הטקסטים האווסטניים הובילה לשתי פרשנויות מוטעות במחקר המערבי של המונח זנד; אי הבנות אלו מתוארות להלן. ההגהות והפרשנויות הללו לא נועדו לשימוש כטקסטים תיאולוגיים בפני עצמם אלא להוראה דתית של הציבור שאינו דובר אווסטנית (עד אז). לעומת זאת, הטקסטים של השפה האווסטנית נותרו קדושים והמשיכו להיקרא בשפה האווסטנית, שנחשבה לשפת קודש. הפרסי התיכון זנד ניתן לחלק לשתי תת-קבוצות, אלה של הטקסטים האווסטניים הקבועים, ואלה של הטקסטים האווסטניים הנודדים.

נוהל פרשנות עקבי ניכר בכתבי יד שבהם האווסטן המקורי ושלו זנד לְהִתְקַיֵם יַחַד. החוקרים הכוהנים תרגמו לראשונה את האווסטן בצורה מילולית ככל האפשר. בשלב שני, הכוהנים תרגמו את האווסטנית בצורה אידיומטית. בשלב הבלתי מוגבל, התרגום האידיומטי הושלם בעקבות הסברים ופירושים, לרוב באורך משמעותי, ולעתים מאוחר יותר מאשר יצורי סמכות שונים שצוטטו.

כמה יצירות חשובות בפרסית תיכונה מכילות מבחר מה זנד של טקסטים אווסטניים, גם של טקסטים אווסטניים שאבדו בחזרה. באמצעות השוואה של מבחר מטקסטים צפים ומשאר הטקסטים, ניתן היה להבחין בין תרגומי היצירות האווסטניות והפירושים עליהן, ולפיכך לשחזר במידה מסוימת את תוכנם של חלק מהטקסטים הנסחפים. בין הטקסטים הללו הוא בונדהישן, שיש לו זנד-אגאהה ("ידע מה זנד") ככותרת המשנה שלו והיא חיונית לעסקת הקוסמוגוניה והאסכטולוגיה הזורואסטרית. טקסט אחר, ה Wizidagiha, "מבחר (מהזנד)", מאת הכומר זדספרם מהמאה ה-9, הוא טקסט מפתח לאורתודוקסיה הזורואסטרית המקבילה מהתקופה הסאסאנית. הדנקארד, טקסט מהמאה ה-9 או ה-10, כולל סיכומים וציטוטים נרחבים של זנד טקסטים.