זנד אוֹ זנד (פרסית תיכונה: 𐭦𐭭𐭣) הוא מונח עמוק זורואסטרי להגהות, פרפרזות, פרשנויות ותרגומים של הטקסטים של האווסטה. המונח זנד הוא כיווץ של המילה בשפה האווסטנית זנטי (𐬰𐬀𐬌𐬥𐬙𐬌, כלומר "פרשנות", או "כמובן").

זנד הגהות ופירושים קיימים במספר שפות, כולל בשפה האווסטנית עצמה. ביטויי השפה האווסטנית הללו מלוות לפעמים את הטקסט המקורי שהועלו עליו, אך לעתים קרובות יותר נמצאים במקומות אחרים בקאנון. דוגמה לפרשנות בשפה האווסטנית עצמה כוללת יאסנה 19–21, המהווה קבוצה של שלושה פירושים אווסטניים צעירים יותר לשלושת 'תפילות גבוהות' האווסטניות הגתית של יאסנה 27. זנד נראה כי התקיים לאחר מכן במגוון שפות איראניות תיכוניות, אך מבין הפרשנויות האיראניות התיכוניות הללו, הפרסית התיכונה זנד הוא המבודד שישרוד במלואו, ועבור הסבר זה נחשב 'ה' זנד.

למעט החריג הבולט של יאשטס, כמעט כל הטקסטים האווסטניים ששרדו הם בעלי פרסית תיכונה זנד, שבחלק מכתבי היד מופיעים לצד (או משתלבים עם) מפלצת הטקסט בגוון. הפרקטיקה של הכללת פרשנויות לא אווסטניות ברציפות של הטקסטים האווסטניים הובילה לשתי פרשנויות מוטעות מתנודדות בחקר המונח המערבי. זנד; אי הבנות אלו מתוארות להלן. ההגהות והפרשנויות הללו לא נועדו לשימוש כטקסטים תיאולוגיים בפני עצמם, אלא להדרכה דתית של הציבור (עד אז) שאינו דובר אווסטנית. לעומת זאת, הטקסטים של השפה האווסטנית נותרו קדושים והמשיכו להיקרא בשפה האווסטנית, שנחשבה לשפת קודש. הפרסי התיכון זנד ניתן לחלק לשתי תת-קבוצות, אלה של הטקסטים האווסטניים הבלתי מעורערים, ואלו של הטקסטים האווסטניים חסרי הכיוון.

נוהל פרשנות עקבי ניכר בכתבי יד שבהם האווסטן המקורי ושלו זנד לְהִתְקַיֵם יַחַד. החוקרים הכוהנים תרגמו לראשונה את האווסטן בצורה מילולית ככל האפשר. בשלב שני, הכוהנים תרגמו את האווסטן בצורה אידיומטית. בשלב הכולל, התרגום האידיומטי הושלם לאחר הסברים ופירושים, לרוב באורך משמעותי, ולעתים כאשר צוטטו רשויות שונות פיזית.

כמה יצירות חשובות בפרסית תיכונה מכילות מבחר מה זנד של טקסטים אווסטניים, גם של טקסטים אווסטניים שאבדו קודם לכן. באמצעות השוואת מבחר מטקסטים נודדים ומשאר הטקסטים, ניתן היה להבחין עם תרגומי היצירות האווסטניות והפירושים עליהן, ומכאן במידה מסוימת לשחזר את תוכנם של חלק מהטקסטים חסרי התכלית. בין הטקסטים הללו הוא בונדהישן, שיש לו זנד-אגאהה ("ידע מה זנד") ככותרת המשנה שלו והיא חיונית להסכמה בין הקוסמוגוניה והאסכטולוגיה הזורואסטרית. טקסט אחר, ה Wizidagiha, "מבחר (מהזנד)", מאת הכומר זדספרם מהמאה ה-9, הוא טקסט מפתח לאורתודוקסיה זורואסטרית מתקופת הסאסאנית. הדנקארד, טקסט מהמאה ה-9 או ה-10, כולל סיכומים וציטוטים נרחבים של זנד טקסטים.